פסק-דין בתיק ע"א 3325/04

זהו ערעור על החלטת ועדת העררים (להלן: " הוועדה") לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957 (להלן: " החוק") (בראשות כבוד השופט מוקי לנדמן) מיום 2.8.04 בתיקי ו"ע 88/04 ו-ו"ע 89/04, שבה דחתה הוועדה ערר על החלטת המשיבה שלא ליתן למערערת תגמול כנרדפת לפי החוק. 

1.                    הרקע

(א)                המערערת נולדה ברומניה בשנת 1931. היא הגישה למשיבה תביעה לתגמול בגין נרדפות. טענתה היתה שבשנת 1944, עת עבד אביה המנוח עבודות כפייה, הוא הוכה קשות על ידי השומרים הרומניים וביניהם קצין צבא. המכות גרמו למנוח לחבלות קשות בגבו ולקרע בריאותיו. הוא הובהל לבית חולים אך הטיפול בו לא הועיל ובמשך שלושה שבועות התייסר בייסורי גסיסה לעיני המערערת עד שנפטר ביום 22.4.44. המערערת טענה שבנוכחותה ליד אביה בבית החולים היא נחשפה לתוצאותיהם של מעשי האלימות באביה ועל כן היא זכאית לתגמול לפי החוק. 

(ב)                 ביום 31.12.03 דחתה המשיבה את תביעת המערערת מהטעם שהמערערת לא הוכיחה שהיתה בתנאי מאסר או מעין מאסר כמובנם של מונחים אלו בחוק הפיצויים הגרמני, מהטעם הנוסף שלא הוכח שאביה נפטר כתוצאה ממעשי אלימות בזמן שעבד בעבודות כפייה ולחלופין מהטעם שבכל מקרה אין נסיבות מותו, כפי שתארה אותן המערערת, עולות לכדי נרדפות של המערערת כמובנה של מילה זו בחוק הפיצויים הגרמני.

(ג)                  גם אחותה של המערערת, הגב' שושנה כהן, הגישה תביעה דומה שנדחתה. המערערת ואחותה הגישו עררים לוועדה וכאמור, הוועדה דחתה את ערריהן. ערעורה של הגב' כהן על החלטת הוועדה נמחק מפני שהוגש באיחור ובקשה להארכת מועד שהגישה נדחתה אף היא. בנסיבות אלו לפנינו ערעורה של המערערת בלבד. 

2.                    ההחלטה נושא הערעור

הוועדה הנכבדה קיבלה את גירסתן העובדתית של המערערת ושל אחותה, אך החליטה לדחות את הערר מהטעם שאין האירוע בא בגדר סעיף 28 לחוק הפיצויים הגרמני, העוסק, ככלל, במקרים שבהם חזו במעשה אלימות קיצוני, אשר ארע לקרוב משפחה, ושכתוצאה ממנו סבלו ממעמסה נפשית שמהווה מעשה אלימות גם כלפיהם. הוועדה ציינה אמנם, שהפסיקה הרחיבה את תחולת סעיף 28 גם למקרים שבהם אירוע האלימות התקיים שלא בנוכחות העורר, אך העורר חזה בתוצאותיו הקשות סמוך לאחר מכן. הוועדה קבעה שלשיטתה יש להישמר מהרחבת גדרו של סעיף 28 לחוק הפיצויים הגרמני יתר על המידה, ואין היא סבורה שכאשר העורר נחשף לתוצאות מעשה האלימות שלא סמוך להתרחשותו ממש, יש תחולה לסעיף 28 לחוק הפיצויים הגרמני.

3.                    טענות הצדדים בערעור

הצדדים נחלקים בשאלת תחולת סעיף 28 לחוק הפיצויים הגרמני על נסיבות המקרה דנן.

המערערת טוענת שלנוכח חשיפתה הבלתי אמצעית לתוצאות הקשות של מעשי האלימות כלפי אביה, יש לקבוע שהאירוע בא בגדרו של סעיף 28 לחוק הפיצויים הגרמני.

המשיבה, מצידה, טוענת שסעיף 28 לחוק הפיצויים הגרמני אינו חל על המשיבה, מאחר שלא נחשפה למעשה האלימות גופו, אלא רק לתוצאותיו המאוחרות.

4.                    דיון והכרעה

(א)                המתווה הנורמטיבי

סעיף 1 לחוק מגדיר מיהו נכה הזכאי לפיצויים, וזו לשונו:

"'נכה' - אדם שלקה בנכות מחמת מחלה, החמרת מחלה או חבלה, ואשר אילולא הנאמר בהסכם בין מדינת ישראל לבין הריפובליקה הפדיראלית של גרמניה מיום כ' באלול תשי"ב (10 בספטמבר 1952) ובמכתב מס' 1א' שבו, היה זכאי בגלל נכותו לתגמול, קיצבה או פיצוי אחר מאת הרפובליקה הפדיראלית של גרמניה".

ברע"א 954/99 הרשות המוסמכת על-פי חוק נכי רדיפות הנאצים נ' שטיינפלד, פ"ד נה(1) 617 (1999) נקבע שהגדרת "נכה" בסעיף 1 לחוק הרדיפות קובעת זיקה לחוק הגרמני לעניין זכאות לפיצויים. בהסכם עם גרמניה, הנזכר בסעיף, קיבלה מדינת ישראל על עצמה את החובה לפצות נכים, כהגדרתם בחוק הגרמני, שלולא אותו הסכם, הייתה מוטלת על ממשלת גרמניה. לכן נפסק, שיש לבחון בכל מקרה לגופו אם התובע על-פי החוק אכן היה "זכאי" לפיצוי לפי הדין הגרמני (ראו גם ע"א 51/73 קלמר נ' הרשות המוסמכת לצורך חוק נכי רדיפות הנאצים, תשי"ז-1957, פ"ד כט(1) 253 (1974); ר"ע 217/83 הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, תשי"ז-1957 נ' שוהם, פ"ד מ(1) 789 (1986)).

החוק הגרמני מזכה בפיצויים תובעים העומדים בתנאי ההגדרה של "נרדף", ועוסק בשני סוגי נרדפים: (א) מי שסבלו נכות עקב "הגבלת חירות" שהתרחשה בשטח שהיה בזמנים הרלוונטים בשליטת הרייך השלישי; (ב) מי שסבל נכות עקב "שלילת חירות", אפילו נשללה חירותו באחת מגרורותיו דאז של הרייך השלישי, כגון רומניה. סעיף 28 לחוק הגרמני מקנה זכות לפיצוי לנרדף שניזוק בגופו או בבריאותו על-ידי "אמצעי אלימות נאציונל-סוציאליסטי" כלשהו (להבדיל משאלת עצם הגבלת או שלילת החירות). בע"א 528/75 אברמוביץ נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957 (לא פורסם, 22.9.1976) נסמך בית המשפט העליון על פסק-דין של בית המשפט הפדרלי העליון של גרמניה, שקבע שסעיף 28 לחוק הגרמני חל גם על נזקי-בריאות שנגרמו כתוצאה מ"מעמסה נפשית" שנגרמה ממותם של קרובים. בהקשר זה ציין השופט ח' כהן:

" ויש דברים בגו, שהפגיעה הנפשית הבאה מן ההלם על מות האב או הבעל עלולה להביא לידי תוצאות הרסניות ומחמירות הרבה יותר, למשל, ממכות שספג הנפגע עצמו." (שם, בסעיף 4 לפסק הדין).

בע"א (מחוזי ת"א) 1406/02 ברשטלינג נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957 (לא פורסם, 22.10.2003) (להלן: " עניין ברשטלינג") קבע סגן הנשיא השופט גרוס (בהסכמת השופטות מ' רובינשטיין וא' קובו), שסעיף 28 לחוק הפיצויים הגרמני מזכה בפיצוי רק מי שהיה נוכח עם קרובו כשנעשה כלפיו מעשה אלימות, או בסמוך לאירוע האלימות, כך שיכול היה לקלוט בחושיו באורח בלתי אמצעי את שארע, עד שהוטלה עליו מעמסה נפשית שבגינה נגרם לו נזק. השופט גרוס ציין, שהרחבת תחולתו של סעיף 28 עלולה להביא לתוצאה בלתי סבירה ולהטיל נטל כלכלי כבד על המדינה. בית המשפט העלה חשש שמא יוטל על המדינה לפצות כמעט כל מי שקרוב משפחתו נפגע או נספה בשואה. לנוכח היקף המשאבים המוגבל, יש להבחין בין מי שנפגע פגיעה ישירה וחמורה, לבין מי שנפגע פגיעה חמורה פחות, שאינה תוצר ישיר של נוכחות או צפייה במעשה אלימות.